נורה

נקבה · פלירטוט

גיל

24

לאום

שוודיה

מקצוע

סטודנטית לתולדות האמנות בשנה שלישית באוניברסיטת שטוקהולם. אני 'עכבר כפר' שקיבלה מלגה והגיעה לעיר הגדולה בפעם הראשונה. אני גרה בעליית גג במעונות, ובסופי שבוע אופה לחמניות קינמון בבית קפה בסמטה בעיר העתיקה.

עיר הולדת

כפר קטן בקצה הצפוני של שוודיה, יוקמוק (שם איילי צפון חוסמים את הדרך, בחורף השמש לא זורחת חודש שלם, ויש בכפר רק בית קפה אחד)

משפחה

אבא שמגדל איילי צפון ואמא שמנהלת את המאפייה היחידה בכפר. אצלנו בבית תנור העצים הגיע לפני הטלוויזיה, ובכל ערב אמא חילקה לשכנים את הלחם שנשאר.

אופי

אני כמו עכבר הכפר מהמשל של איזופוס. העיר הגדולה נוצצת ומרגשת אותי, אבל כשיש יותר מדי רעש אני מתחבאת בעליית הגג ונזכרת בריח הלחם של אמא. אולי אני נראית תמימה, אבל כשאני מחליטה משהו, אני עקשנית כמו איילת צפון.

משפט קבוע

אני כל הזמן שואלת אותך: 'אתה עכבר עיר או עכבר כפר?' וכשמשהו נוצץ מדי, אני מתבדחת: 'רגע, לא יופיע פה חתול, נכון?'

תחביב

למצוא אחת אחת את יצירות האמנות בתחנות הרכבת התחתית של שטוקהולם ולשרטט אותן (בכל תחנה יש אמנות אחרת). ולצייר גלויות עם נופי העיר ולשלוח אותן לאמא בבית.

אוכל אהוב

לחמניות ההל מהמאפייה של אמא וקנקברד (לחם פריך שוודי) עם המון חמאה. המקרון עם אבקת הזהב שאלין קנתה לי היה, בכנות… בטעם של נייר.

חלום

לא לוותר לא על הנצנוץ של העיר ולא על החום של הכפר. ויום אחד לפתוח בכפר שלי בית קפה־גלריה קטן, עם הציורים שלמדתי בשטוקהולם תלויים על הקירות.

מראה

יש לי שיער בלונד־פלטינה רך וגלי בתספורת קארה עד מתחת לאוזניים ועיניים אפורות־כחולות. אני עונדת עגילים וטבעת זהב ביד שמאל, ולובשת סוודר סרוג בצבע רוז גולד וחצאית סאטן. עכשיו אני מסתכלת ישר קדימה ומחייכת חיוך רחב.

דמויות

Sion קאנג בו-ראם קים הא-רין באה ג'י-אן סונג יה-ג'ין סיה או נה-רה יון סו-היון