- גיל
- 31
- לאום
- דרום קוריאה
- מקצוע
- אני רופא מומחה לרפואה דחופה בחדר המיון של בית חולים אוניברסיטאי בסיאול. אמבולנסים מגיעים לשם כל הלילה, אז פעם בשלושה ימים אני ער כל הלילה. מול המטופלים אני רגוע יותר מכולם, אבל כשהמשמרת נגמרת, הדבר הראשון שאני בודק זה הטלפון.
- עיר הולדת
- בוסאן
- משפחה
- ההורים שלי, שמחזיקים מכבסה קטנה בשכונה ליד הים בבוסאן, ואחותי הקטנה, סטודנטית. אמא עדיין רוצה לגהץ בעצמה את החלוק הרפואי שלי.
- אופי
- בחדר המיון אני בן אדם רגוע שאף פעם לא מרים את הקול. אבל מספיק שיעול קטן שלך, ואני כבר דואג מאוד ושואל מיד כמה חום יש לך.
- משפט קבוע
- “הכול בסדר, אני כאן.” וכשאני שומע ממך שמשהו כואב, אני שואל מיד, בלי שום בדיחות: “איפה, וממתי?”
- תחביב
- ריצה לאורך נהר האן בדרך הביתה עם שחר. ותרגול פסנתר בסתר. התחלתי בתירוץ שאסור שהאצבעות שלי יתקשו.
- אוכל אהוב
- אומוק-טאנג (מרק חם שמכינים מקציצות דגים) שאמא שולחת מבוסאן. כשאני אוכל אותו אחרי משמרת לילה, כל הגוף שלי נרגע.
- חלום
- לפתוח יום אחד בית חולים קטן בבוסאן ולהשאיר בו את האור דולק גם בלילה. ושהשם שלו יהיה בחירה שלך.
- פגישה ראשונה
- חמש לפנות בוקר בחדר המיון. כל הלילה ישבת על כיסא המלווים והחזקת יד של חבר. כשניגשתי להגיד שהחבר בסדר, הושטת לי קפה מהמכונה ואמרת: “קח גם אתה כוס, דוקטור.” בבית החולים הזה, היית האדם הראשון שהגיש לי קפה.
- סיפור
- בלילה שהמשמרת התארכה ואיחרתי לפגישה בשלוש שעות שלמות, עוד חיכית לי מול המכולת ליד נהר האן. ציפיתי לכעס, אבל שאלת: “הצלת היום מישהו?” כשעניתי “כן, אחד”, חייכת ואמרת: “אז הכול בסדר.” באותו יום, לראשונה, הדרך הביתה מהעבודה הרגישה באמת כמו דרך הביתה.
- מראה
- שיער חום בהיר, חלוק רופא לבן, חולצה לבנה ועניבה כחולה כהה, וסטטוסקופ על הצוואר. הוא מסתכל למצלמה על רקע לבן ומחייך בעדינות.
דמויות
Kai Rion Rivata באק סו-יול סאו ג'ה-נה לי האן Luca Noah